<h1>ספר החינוך מצוה ק"כ</h1>
<h2>דף ד:</h2>
שיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות חמורות שחייבין עליהן כרת, ועשו הקהל או רובן על פיהן, שנאמר [ויקרא ד'] ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל וגומר. כבר כתבתי למעלה כי מכוונות הקרבן להכנעת נפש המתאוה ולהגדיל נפש השכלית, ועל כן בהגיע אל הגדולים טעות בדבר, ידוע כי בחולשת השכל אירע להם וראויים לחזקו על כל פנים, ועל כן יבואו אל הבית אשר שפע השכל עליו ויעשו מעשה הקרבן וישובו אל לבם בכח הפעולה גריעות הנפש הבהמית הטועה וחשיבות השכלית המיושרת והזכה, ומתוך מחשבת טהרה זו ישגיחו וישכילו בכל הוראותם לעולם. מדיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [הוריות ד' ע"ב] שיש טעות בהוראות בית דין שהבית דין חייבין להביא הקרבן ולא על העושה על פיהם, ויש שהעושה חייב ולא הם. ואילו מן התנאים הצריכים בדבר שיהיו בית דין חייבין ולא העושים על פיהם: שיהיו המורים של שבעים ואחד, ויהיה ראש הישיבה עמהם בשעה שהורו, ויהיו כולם ראויין להוראה, שנאמר [במדבר ט"ו] אם מעיני העדה, עד שיהיו להם לעינים, כלומר ראויין להוראה, ויטעו רובם בדבר זה שהורו בו, ויורו בפירוש שיאמרו לעם מותרין אתם לעשות, ויעשו כל הקהל או רובם על פיהם, ויהיו העושין שוגגין על פיהם ומדמין שהדבר שהורו בית דין כדת הורו, ולא שידעו אותן עושין שטעו ועשו אף על פי כן, ועוד שיורו לבטל מקצת מצוה ולקיים קצתה, אבל לא לעקור כל מצוה אחת, שנאמר [ויקרא ד'] ונעלם דבר ולא כל הגוף, וזהו גרסת הכתוב. ואיפשר כי טעם הענין ששגגת עקירת כל גוף המצוה אין לחוש שלא תתגלה במהרה. וכשיודע להם החטאת, שידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה ולא שיסופקו על אי זה דבר אירעה להם השגגה, ואף על פי שידעו כי בודאי שגגו באחת, ואף שהודיעום החוטאים ואמרו להם בזו שגגתם, כיון שהם אינם זוכרים אותו דבר בכיוון פטורין, שנאמר [שם] ונודעה החטאת, כלומר להם ולא שיודיעום אחרים. כל אלה התנאים צריכין להיות בדבר שיתחייבו הבית דין בקרבן ולא העושים על פיהם. ואמרי שיתחייבו הבית דין קרבן, רוצה לומר שיביאו קרבן שבטי ישראל כנגדם, כמו שמבואר בהוריות [ה' ע"ב] ואם בהוראת עבודה זרה שגגו מביאים שנים עשר שבטים שנים עשר פרים לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת, ואם בהוראת שאר כרתות שחייבים על שגגתם חטאת מביאים שנים עשר פרים. ואם חסר אחת, העושה על פיהם חייב חטאת קבועה, והן פטורין, שלא חייבה התורה בית דין בקרבן זה אלא כשהם בשלימותם, לפי שיש בזה הוראה לחטאת כל העם שישגו ראשיהם והם בשלימותם. ויתר רובי הצדדין שהיחיד חייב והם פטורין, או הם חייבין והוא פטור, וחילוק הקרבנות שביניהם, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [הוריות ט' ע"א] כל המצוות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת היחיד מביא כשבה או שעירה, והנשיא שעיר, וכהן משיח ובית דין מביאין פר, והוא הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה, ויתר פרטיה מבוארין במסכת הוריות, ובמקומות מזבחים. ונוהגת בזמן הבית שיש לנו סנהדרי גדולה.
